חשב לאחור את עובי השכבה הרטובה ואת צריכת החומר בפועל מתוך עובי השכבה היבשה היעד, מוצקי נפח, שיעור האובדן והשטח.
עברו בין מיקרונים ל-mils תוך עבודה על שלבי ציפוי תעשייתיים, כולל עבודות ציפוי כבדות.
קלט שטח 100 מ², שיעור אובדן 10%, יסוד: DFT 75 µm, מוצקי נפח 80%, שכבה 1, חלק יחסי 100%, שכבת גמר: DFT 50 µm, מוצקי נפח 65%, 2 שכבות, חלק יחסי 100%
תוצאה יסוד: WFT 93.75 µm, כיסוי תיאורטי 10.67 m²/L, שימוש 10.42 L. שכבת גמר: WFT 76.92 µm, כיסוי תיאורטי 13.00 m²/L, שימוש 17.09 L. סה"כ 27.51 L.
קלט שטח 10,000 ft², שיעור אובדן 10%, שכבת פס: DFT 3 mil, מוצקי נפח 80%, שכבה 1, חלק יחסי 25%
תוצאה WFT 3.75 mil, כיסוי תיאורטי 427.78 ft²/gal, כיסוי אפקטיבי 385.00 ft²/gal, שימוש בפועל 6.49 gal.
עובי שכבה יבשה שנותר לאחר התקשות. זהו המדד העיקרי המשמש במפרטים ובקריטריוני בדיקה.
עובי שכבה רטובה מיד לאחר היישום. רק המוצקים נשארים לאחר הייבוש.
החלק מהנפח שנשאר כשכבה. השתמשו במוצקי נפח להמרת עובי.
אומדן כיסוי ללא אובדן הנגזר מ-WFT.
החלק מהשטח הכולל שמוקצה לשלב, כגון שכבת פס או עבודת תיקון.
WFT הוא עובי השכבה מיד אחרי היישום, בעוד DFT הוא עובי השכבה שנשאר אחרי הייבוש. משתמשים במוצקי נפח כדי להמיר ביניהם.
לא. השתמשו במוצקי נפח להמרת עובי. אם יש לכם רק מוצקי משקל, המירו אותם בנפרד קודם.
השתמשו בערך שמתאים לשיטת היישום, לגאומטריה ולניסיון השטח שלכם. יותר overspray פירושו בדרך כלל שיעור אובדן גבוה יותר.
כן. השאירו את השטח ריק אם אתם צריכים רק את חישוב WFT והכיסוי התיאורטי.
לא. שמרו את כל החישוב במערכת יחידות אחת בכל פעם.